“…פאתי העיר רמאללה לפניהם, המסגד הראשי נראה בסוף הרחוב. מסביב המולת כלי רכב והולכי רגל כבכל עיר גדולה בעולם. נועם דרך את חושיו אך לא זיהה כל סכנה. בסוף הרחוב נעמדה הקרייזלר הלבנה בטור מכוניות, רמזור אחד טרם הכניסה לכיכר. כעת המבטים כבר שרפו להם בגב.
אור הרמזור התחלף. פנייה, שמאלה, פנייה נוספת, ו… הם איבדו לגמרי את הכיוון. בלית ברירה הגביר נועם את מהירות הנסיעה ובהתאמה עלה גם קצב פעימות הלב. אגלי זיעה קטנים החלו צצים על מצחם. ‘דווקא עיר יפה’ מלמל, נהנה לשמוע את רעמי צחוקו של יוחנן…”
כך, בכמה שורות חדות וחודרות מתאר צביקה מנולוביץ, מחבר ריקוד הדבורה, את תחילתו של מבצע נוסף שבו השתתף במסגרת תפקידו כחוקר ואיש מודיעין.